<h1>ראבי"ה סימן ש"ל</h1>
<h2>דף קמג:</h2>
אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהם מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. ואוקימנא דבתותים ורמונים פליגי, ומודה רבי יהודה לחכמים בזתים וענבים, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות לבד מתותים ורמונים, והכי תניא בהדיא. וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות (ו)כולם בר מהני דשייר בהדיא ואמר אין הלכה כרבי יהודה בזתים וענבים. ורבי יוחנן לא שמיע ליה ברייתא [שמודה רבי יהודה לחכמים] בזיתים וענבים. ולא מיבעיא דשרי היוצא משאר פירות, אלא אפילו לכתחלה יש מהם שמותר לסחוט אותם, כדתניא [קמ"ד ע"א] סוחטין בפגעין ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים. ונראה דהוא הדין לתותים, וכל שכן לזיתים וענבים. של בית מנשיא היו סוחטין ברמונים, בחול, הילכך בשבת אסור. ואמר רב [נחמן] הלכה כתנא דקאי של בית מנשיא כוותיה. וביוצא[ים] מעצמן מן הרמונים הלכה כרבי יהודה דאם לאוכלין מותר, אבל לא בזיתים וענבים, ואפילו לאוכלין אסור, וכל שכן למשקין. ולכתחלה לסחטן דאסור לא צריך למימר.
<h2>דף קמד:</h2>
וזה לשון רבינו אלפסי אמר שמואל סוחט אדם וכו' פירוש כי הקדירה יש בה אוכל לפיכך הוה ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וקערה אין בה אוכל הילכך הוה ליה משקה ואסור. ואיכא מאן דאמר האי מימרא ליום טוב איתמר ולא לענין שבת, דהא קיימא לן במשנתינו דאין סוחטין את הפירות וכו', ואוקימנא בזיתים וענבים ובין לאוכלין ובין למשקין היוצא מהם אסור, ולפיכך לא מיתוקם האי מימרא דשמואל אלא ביום טוב. וכן מצינו בעלי הלכות גדולות [והלכות פסוקות] שכתבוהו בהלכות יום טוב, ולא כתבוהו בהלכות שבת. ואיכא מאן דאמר מימרא דשמואל אף בשבת [היא], ומוקי לה למתניתין בסוחט לתוך הקערה והוו להו משקין, ודוקיא דדייק מינה רב חסדא הוא בלחוד מיתוקמא ביום [טוב]. וכן הדעת נוטה. ורבינו חננאל כך הוא דעתו, אלא שאומר שדברי שמואל ורב חסדא לאו הלכה אינון. והכ[י] אמר הילכתא כדתרצנא לרבי יוחנן להא מתניתא וכו' ולא הפריד רבי יוחנן בסחיטה [ל]מימיהן בין קדרה לקערה, ואמר רבי יוחנן הסוחט כבשים ושלקות למימיהן כסוחט זיתים וענבים וחייב חטאת, והילכתא כרבי יוחנן. מדבריו מתברר שאין הלכה כרב ושמואל, ואפילו לתוך הקדרה אסור. ויש מי שמעמיד דברי רב ושמואל ביום טוב, מדדייק מינה רב חסדא ואמר מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקערה אבל לא לתוך הקדרה, לקיים דבריהם להיות הלכה. ואין נכונים דבריהם, שהרי אפילו לינק מן הבהמה ביום טוב אסור אם לא במקום צער, כדאיתא בפרק חרש שנשא [יבמות קי"ד ע"א], [וכל שכן לחלוב שאסור]. אלא ודאי אין הלכה כרב ושמואל ולא כרב חסדא שמתיר לחלוב ביום טוב בתוך הקדירה. וכן קבלתי מרבותי. הן דברי רבינו חננאל. ואנן עיינינן בהו ואשכח[ינן] פירכא לכולהו. דהאי דאמר לא הפריש רבי יוחנן בסחיטתן למימיהן בין לקדירה בין לקערה אלא הכל אסור, לאו הכ[י] הוא, דהא [ד]אמר למימיהן חייב חטאת כענין שאמר רב ושמואל למימיהן פטור אבל אסור [הוא], דהוא לקערה, אבל לא לקדירה. תדע דהא רב ושמואל אמרי סוחט אדם אשכול לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, ואינהו דאמרי לענין כבשים ושלקות למימיהן פטור אבל אסור, ואי סלקא דעתך למאן דאמר למימיהן לא שנא לקדירה ולא שנא לקערה קאמר, אם כן קשיא דרב אדרב ו[ד]שמואל אדשמואל, אלא מאי אית לך למימר האי למימיהם אסור לתוך הקערה קאמר ולא לתוך הקדירה, הכי [ל]רבי יוחנן נמי למימיהם (נמי) דקאמר חייב חטאת לתוך הקערה ולא לתוך הקדירה קאמר. ולא פליג רבי יוחנן אדרב ושמואל אלא בפטור אבל אסור לשמואל וחייב חטאת לרבי יוחנן, אבל בקדירה וקערה לא, [ד]אם כן ניפלוג בהדיא בקדירה ובקערה, ומדלא אשכחן פלוגתייהו אלא במותר לרב ופטור אבל אסור לשמואל [ו]חייב חטאת לרבי יוחנן שמע מינה דלא איפליגו בקערה וקדירה. ועוד [ד]רבי יוחנן לא אשכח[ן] ליה דפליג בהדייהו [אלא בכבשין ושלקות, אבל באשכול של ענבים לא אשכחן דפליג], ומאן [דאמר] דפליג בעי ראיה. והאי דקאמר דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקערה בין לקדירה למימיהן הוא צריך ואמר רבי יוחנן שהסוחט כבשים ושלקות כסוחט אשכול של ענבים וחייב חטאת, גם זו אינה ראיה, שהסוחט ענבים לתוך הקדירה שיש בה אוכל, אף על פי שהוא צריך למימיהם, כיון שהוא סוחט לתוך האוכל אינו כסוחט משקין, אלא כדמפרר אוכל לתוך אוכל, שהוא מותר, ודאמר רבי יוחנן בסוחט כבשים ושלקות למימיהן דחייב לא אמר אלא לתוך הקערה, אבל לתוך הקדירה אפילו זיתים וענבים מותרין, שאוכלין הן ולא משקין. ולעולם הלכה כרב ושמואל לענין סוחט אדם אשכול לתוך הקדירה, ורבי יוחנן לא מיירי באשכול כלל. [והא] דאמר נמי שאפילו לינק בפיו מן הבהמה ביום טוב אסור וכל שכן לחלוב לתוך הקדרה, [לאו הכי הוא], שהיונק בפיו כסוחט משקה, והחולב מן הבהמה לתוך הקדירה כדמפרר אוכל הוא, לפיכך מותר. ועוד הא מותיב[ו] רמי בר חמא ורבינא דאינן בתראי, ופרקינן לתיובתייהו. וגם רבי ירמיה ביקש להעמידה כתנאי ולא עמדה, אלא דברי הכל דמשקה הבא לאוכל כאוכל הוא. ומכל אלו נלמוד דהלכה כשמואל, והילכתא נמי כרב חסדא [דקא] יליף מיניה דחולב אדם לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. והכין חזינן לרבינו האי גאון שכתב כדפסקינן, ולית בה ספיקא. וההיא דאבא שאול בפרק חרש שנשא [יבמות קי"ד ע"א], שאסור לגונח לינק בשבת אף על גב דאיכא צערא, לית הילכתא כוותיה, [ד]הא פסקינן בפרק אף על פי הלכה כרבי מורינוס שאמר דההוא גונח יונק חלב בשבת, דבמקום צערא לא גזרו ביה רבנן, דיונק מפרק כלאחר יד הוא. ויש שאומר דההוא גונח דאמר רבי מורינוס הוא סכנה, וליתא, דהא צערא קרו ליה, ולא סכנה. ותו אי סכנה איהו אפילו שלא כלאחר יד נמי. ותו דדומיא דההיא דמייתי עלה מיירי, שמתקן לאחר יד לגבי צינור, דמשום פסידא שרו רבנן אפילו בלא סכנה. עד כאן יסודו. ויש לחזק דבריו, מדקאמר נוהגין היינו [משמע] שלא היה מחמת חולי. ודומה לו בשבועות ככר ומצטער עליו, שפתרונו מתאוה לו. ועוד [ד]הכא לא קתני גונח מלבו, כההיא דבבא קמא [פ' ע"א], אלא גונח סתם.
